הרוחות הקרות שנושבות בחוץ, הגשמים והבזקי הרעם עוררו בנו את החשק לכוס וויסקי. המשקה שזכה למקום של כבוד בזירת המשקאות העולמית, נתפס לא פעם כמשקה של מיטיבי לכת המביא איתו תרבות שתיה מתקדמת והיסטוריה ענפה מאחוריו. אספנו את כל האנשים הנכונים בישראל לשיחה מפולפלת על מהו וויסקי בשבילם, התשובות לפניכם.
הכל התחיל בקוקטייל
רפי רביבו, מבעלי מסעדת ג’קו סטריט הכשרה בירושלים, רקח לנו קוקטייל על בסיס ברבן Woodford Reserve. בשילוב עם מיץ ליים, מיץ אננסף בירת ג’ינג’ר ומרכיבים נוספים.
“אחת החוויות שהכי זכורות לי עם וויסקי היה ערב של The Macallan בג’קו סטריט שבו באה נציגה של The Macallan מחו”ל. השף הרכיב מנות מיוחדות בליווי בקבוקים של המותג. בסוף הערב גם פתחנו בקבוק מיוחד של The Macallan Fine Oak 25 Years Old”. רפי בעצמו רואה גישה פחות שמרנית בתקופה האחרונה בכל מה שקשור לוויסקי. “אין יותר חוקים לגבי איך שותים את הוויסקי ומתי. אנשים היום יותר פתוחים לוויסקי שהם לא מכירים, הסינגלים והוויסקי היפני עושים עלייה משמעותית בצריכה”.
את יענקל’ה תורג’מן פגשנו בבר הזוטא שלו בסמוך למסעדת 1868 שבירושלים. אחרי קוקטייל אולד פאשן ועוד קוקטייל של פניצילן על בסיס של Highland Park, התפנינו לשמוע על חוויותיו כברמן בלונדון והפגישה הראשונה שלו עם וויסקי בן 60. “בשונה מהתדמית המון נשים שותות וויסקי, בקוקטייל זה מנגיש אפילו עוד יותר את המשקה”.
את הסיבוב הירושלמי קינחנו עם כפיר בכר, ברמן בכיר בגלן וויסקי בר ואחד מטועמי הוויסקי המנוסים בתעשייה. הקוקטייל שהכין לנו כלל הלף סירופ דבש, לימון והכל על בסיס של וויסקי Smokehead מעושן.
כמו יתר הירושלמים גם בכר הצהיר שהוא לא רואה אוכלוסייה ספציפית לאוהבי הוויסקי. הוא ראה נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, מקומיים ותיירים כולם עם זיקה מסוימת למשקה הותיק. “מייקל ג’קסון אמר שאין בן אדם שלא אוהב וויסקי, יש אנשים שלא מצאו את הוויסקי שהם אוהבים”. הוא, אם תהיתם, היה בוחר בהמינגווי לשתות אתו כוסית. “הוא נראה לי עם טעם טוב באלכוהול. למדתי את זה מהספרים שלו. אפילו הייתי אומר שהוא הגבר האולטימטיבי”.
את יותם שילו פגשנו בדאבל סטנדרט, אבל הוא מקושר גם לספייסהאוס שברחוב דיזינגוף בעיר. שילו סיפר לנו על התחזקות הוויסקי האמריקאי שמתשלב מאוד בטרנד הקוקטיילים שהתרחב בישראל. “הייתי Friend of Laphroaig, הופעתי אפילו באתר שלהם. הייתי צעיר שטעמתי אותו לראשונה, זאת הייתה חוויה מחשלת”. הקוקטייל שבחר להכין לנו הוא גרסה משודרגת של פניצילין ביחד עם Jack Daniel’s, מזקל, אמרו וסירופ ג’ינג’ר.
דן קרייצר מקפה האנוי בתל אביב פגש וויסקי כבר בילדותו. “תמיד היה בבית קוניאק או וויסקי לכבוד הדוד שלי שאהב לשתות. גדלתי על ברכיו וטעמתי כל הזמן”. למרות החורף, דן הסביר שמדינות בעלות אקלים חם נוהגות יותר לצרוך תזקיקים לבנים כמו טקילה, וודקה וג’ין. וויסקי וקוניאק מתאימים לאקלים חם יותר. לכן אחד החיבורים הטבעיים ביותר הוא ברבן מתוק יותר או וויסקי אירי שנחשב לקליל יחסית. את הקוקטייל שלו שמלשב קפה בכר קרייצר להכין על בסיס של The Famous Grouse, הוא הוויסקי הנמכר ביותר בסקוטלנד.
גלעד לבנת, ביחדיו עם שותפיו, חולש על אימפריית קוקטיילים בראשה ה- Imperial Craft Cocktail Bar, מסעדת לה אוטרה, מוטל ביפו, בר במלון כרמים והיד עוד נטויה. לבנת בחר ללכת עם גישה קלאסית יותר, מזג Glengoyne לכוס לואו בול, קליפת תפוז וקוביית קרח גדולה. “סבי זכרונו לברכה היה שתיין מדופלם, הוא נהג לשתות כוסית וויסקי וכוס בירה ביום לפחות וזה עד גיל מופלג. הוא היה שותה סקוטש ידוע ותמיד היה מגניב לי טעימה, אני כמובן הייתי צעיר מדי ליהנות מזה אבל תמיד שיחקתי כאילו אני נהנה רק כדי שנוכל לשבת ביחד ולשתות כמו המבוגרים”. היום הייתי מזמין שיחה וכוסית את דני מאייר. “מבחינתי הוא אחד האנשים המובילים בתחום השירות והאירוח, היתי רוצה לשאול ולחקור על התפתחות עיסקית”.
שותא קובליאנידזה, מנהל מקצועי בוויסקי בר ומוזיאון, רקח קוקטייל עם Dewar’s. כאדם הפילוסופי יותר בחברורה הוקסמנו משאיפתו לשבת לשיחה עם סלבוי ז’יז’ק הפילוסוף הסלובני. “אוכלוסיה ששותה וויסקי היא מאוד מגוונת. נשים, גברים, צעירים, מבוגרים והרבה מאוד קהל מסורתי ודתי”.
את סוף המסע עשינו בדרום, אלי גוטמן מארצ’י באשקלון, אירח אותנו לקוקטייל של לפרוייג כדי לסיים את השבוע. היום, הוא הסביר, זה הכל עניין של מיתוג וסטיילינג. “מה שמושך את העין”. אבל יש גם חשיבות מרכזית לברמן ולהמלצות.
ברמן מקצועי יבין את ההעדפות של הלקוח וידע להמליץ לו על משהו שקצת יאתגר אותו בתוך אזור הנוחות שלו.
קרדיט צילום: מתן בוגנים.
